הכחשת קיום בית-המקדש בהר הבית

לאורך ההיסטוריה נהגו עמים שונים בזמנים שונים לשכתב את ההיבטוריה לנוחותם או לרעת אוייביהם כאשר חלק מעיוותים אלו הפכו ברבו תהימים לעובדות היסטוריות של ממש.

רק לאחר השואה, ומבלי להשוות אותה לכל אירוע אחר, לפניה או אחריה, התחיל העולם להבין את הסכנה הרבה בששכתוב ההיסוטריה כאשר הכחשת השואה הפכה להיות עבירה פלילית במדינות מסויימות (ביניהן כמובן גרמניה) מתוך הבנה שהכחשה רציפה ורחבה עלולה ליצור תמונת מצב כוזבת לעתיד לבוא.

להבדיל אלף הבדלות הרי שממשלות טורקיה לדורותיהן לא מאפשרות דיון אמיתי ומאיימות בסנקציות פוליטיות ואחרות לכל אדם או מדינה שיכירו או אפילו ידונו ברצח העם הארמני.

 הכלי של שכתוב ההיסטוריה הוא כלי חזק ביותר ולעיתים די בזמן קצר (דור או שניים) כדי ליצור יש מאין מצד אחד ו"אין מיש" מאידך.

באסטרטגיה זו בדיוק נוהגים מנהיגי ערביי ארץ ישראל מאז סוף שנות ה-30 של המאה ה-20 במטרה לנתק את הקשר בין היהודים לירושלים בכלל ולהר הבית בפרט.

 על מנת להבין את השיטה והתופעה צריך להתחיל בעובדות:

  1. מוסכם על כל כי במקום שקרוי "הר הבית" עומדים כיום מוניומנטים (כיפת הסלע, מסגד עומר ואחרים) המקודשים למוסלמים וזאת ממחצית המאה ה-7.
  2. עד שנות ה-30 של המאה ה-20 גם לא היה עורר שבאתר זה עמדו בתי המקדש הראשון (מקדש שלמה) והשני.

אם כך – מדובר באתר שמקודש לשתי הדתות.

לאיסלם המקורי והסובלני מעולם לא היתה בעיה עם כך – ולראייה ראו את סיפור מסגד-כנסיית העלייה שבשליטה מוסלמית אבל משרת את שתי הדתות מתוך כבוד הדדי.

בעשורים האחרונים הולכת וגוברת נטיית מנהיגי ערביי ישראל והפלסטינאים להכחיש את קיומו של בית-המקדש על הר הבית – אם בהכחשה כללית ואם במציאת אתרים חלופיים לו ממש.

שכתוב היסטוריה זה נעשה שלבים שלבים.

בתחילה הופסק השימוש בשמו הערבי המקורי של הר הבית על ידי המוסלמים.

כפי שהובא במאמר קודם הרי שלאורך השנים שימרו הערבים תושבי הארץ את שמות האתרים המקוריים לאורך מאות השנים. מדובר בתופעה ייחודית ומרתקת אשר מאפשרת כיום "הצצה לאחור" ומציאת מיקום האתרים המאוזכרים בתנ"ך ובמשנה.

שמו הערבי של הר הבית אינו אלא "בית אל מקדש" (Beit El Makdas). זהו גם השם של ספרו של קונרד שיק אודות הר הבית.

קונרד שיק היה אדריכל, ארכיאולוג ומיסיונר פרוטסטנטי גרמני. שיק, שחי תקופה בירושלים, היה ידוע כאדריכל וסייע בבנייה ושיקום של שכונות ומבנים רבים.

שיק היה ה"לא-מוסמלי" היחיד שהוזמן לעלות להר הבית על מנת לבצע עבודות בינוי ושחזור נרחבים במבנים השונים שבהר הבית. שיק השכיל לנצל את השיגה שניתנה לו ולחקור לעומק את מתחם הר הבית תוך עריכת מחקר מרחב ומיפוי של האתר.

אחד מתוצרי מחקר זה (מלבד דגמי הר הבית המפורטים שיצר) הינו הספר Beit El Makdas שיצא בשנת 1887. את השם בית-אל-מקדש קיבל, מטבע הדברים, שיק מהערבים עצמם אשר שימרו את שמו המקורי של האתר (כפי ששימרו את שמור שאר האתרים בארץ ישראל).

כיום בשם זה לא נעשה יותר שימוש, כחלק מעקירת הקשר של היהודים למתחם, לפחות לא ביחס למתחם עצמו (אבל כן נזכר, לדוגמה, בשמו של ארגון הטרור בסיני ' אנצאר בית אל-מקדִס ' ובעברית ' נאמני ירושלים ').

בשלב השני הועלמו איזכורי בית-המקדש מההיסטוריה כפי שתוארה על ידי המוסלמים.

כך ולדוגמא בחוברות ההסבר על הר הבית שיצאו עד אמצע שנות ה-30 של המאה ה-20 לא היה עורר, גם לפי גרסת המועצה המוסלמית העליונה בראשות המופתי חאג' אמין אל חוסייני, כי במקום זה בדיוק עמד מקדש שלמה ומזבח דוד המלך (ראו כדוגמה את חוברת המועצה המוסלמית העליונה משנת 1930).

מאמצע שנות ה-30 הורדו כל האזכורים לבית-המקדש מחוברות אלו ומספרים אחרים.

השלב השלישי הינו שלב ההכחשה האקטיבית.

לאחר עשרות שנים של שכתוב ההיסטוריה וטפטוף לאוזני הקהל הערבי והעולמי כי הר הבית הוא אתר מוסלמי, הא ותו לו, החלו מנהיגי הערבים להכחיש אקטיבית את קיומו של בית-המקדש על הר הבית.

בועידת קאמפ דויד (יולי 2000) הכחיש, פוזיטיבית, יאסר ערפאת את קיום בית המקדש על הר הבית ואף הוסיף וטען שמקדש שלמה עמד בשכם ולא בירושלים.

אפשר להמשיך ולהתייחס להכחשת בית המקדש ומקומו כאנקדוטה שלא שווה התייחסות ולטעון ש"האמת תמיד תישאר". אפשר גם להבין שמדובר בחלק ממלחמת תרבות שבה הפסיביות שלנו הופכת לבורות שמקבעת את ה"פייק היסטורי" לאמת.

אומנם מונח ה"פייק ניוז" חדר לחיינו רק לאחרונה אך מזה עשורים שבעלי אינטרסים שונים נוקטים בשיטה של "פייק היסטורי" - ממציאים, משבשים ומשנים את העובדות ההיסטוריות הקושרות במאות השנים האחרונות את עם ישראל לארץ ישראל וממציאים נרטיב חלופי מבלי מפריע.

מכיוון שהצד הישראלי במשוואה זו לא השכיל להתמודד נכון עם תופעה זו, לא משמר ולא מביא את העובדות הפשוטות והידועות לתודעה הציבורית ולא מתעמת, עימות עובדתי פשוט, עם הנרטיב המומצא – למעשה הנרטיב המומצא הופך להיות ה"אמת ההיסטורית" ואת התוצאות והנזקים אנו כבר רואים בשנים האחרונות.

מוגזם? מופרך? אולי. אבל בואו לא נשכח שרק לפני כשנה קיבל אונסק"ו, ארגון בין-לאומי שאמור לבדוק עובדות ולא להגרר אחר פרופגנדות, החלטה שמנתקת את הזיקה של ישראל להר-הבית

השאר תגובה