1936 חולדה אדלמן – מראשונות עורכות הדין בארץ ישראל

למרות שמראשית היישוב העברי בארץ ישראל נהנו נשים משוויון זכויות (יחסי לתקופתו) הרי שעורכות-דין לא היו בארץ ישראל עד לשנת 1930 ועד קום המדינה מונו רק 49 עורכות דין בישראל (כ-7% מכלל עורכי-הדין המורשים בישראל באותה עת) ביניהן מרים בן-פורת ושושנה נתניהו (שתי השופטות הראשונות שמונו לבית המשפט העליון של מדינת ישראל).

אחת מאותן פורצות דרך ראשונות במקצוע עריכת הדין היתה חולדה אדלמן אשר קיבלה את הרשיון לעסוק בעריכת דין בינואר 1936. את פניה קיבלה הסתדרות עורכי-הדין היהודים בברכה במכתב זה כשעל המכתב חתמו יו"ר הסתדרות עורכי-הדין היהודים - ד"ר משה זמורה (לימים נשיא בית-המשפט העליון הראשון של מדינת ישראל) והמזכיר - י. ישראלי.

את משרדה קבעה אדלמן ברח' אלנבי בתל-אביב ולאחר הקמת המדינה מונתה לרשמת המקרקעין בנתניה.

מעניין לדעת

פורצת הדרך, ועורכת הדין הראשונה בארץ ישראל, היתה רוזה גינצברג - כלתו של אשר צבי גינצברג (הידוע כ'אחד העם').

לאחר כינון המנדט הבריטי בארץ ישראל נקבעה פקודת עורכי-הדין אשר הסדירה את העיסוק במקצוע וקבעה, כתנאיי סף, התמחות, עמידה בבחינות המועצה המשפטית, רישוי וכללי אתיקה יסודיים.

לצורך כך הוקמה המועצה המשפטית שהיתה הגוף הסטטוטורי והוקמו אגודות שונות של עורכי דין בארץ ישראל (לרבות 3 אגודות עורכי-דין יהודים בתל-אביב, חיפה וירושלים).

רוזה גינצברג ביקשה לגשת לבחינות המועצה המשפטית ("בחינות הלשכה" של היום). באופן מפתיע, או לא, המועצה התנגדה מטעמים מתחלפים ובינם:

- שלא יתכן שאישה תמונה כעורכת דין ותטען בבית משפט כי יכול להיות בדבר פגיעה ברגשות המוסלמים.

- פרשנות למילה "אדם" בפקודה בפירושה "גבר" - ולפי פרשנות זו "אישה" אינה "אדם" ומשכך לא ייתכן לאפשר לאישה לעסוק בעריכת דין.

רוזה גינצברג לא נואשה, השלימה שנתיים התמחות ולאחר מכן עתרה לבית הדין העליון (בג"צ המנדטורי) כשהיא מייצגת את עצמה. ב-15 בפברואר 1930 קיבל בית-המשפט העליון את עתירתה וקבע כי אין כל מניעה שאישה תשמש כעורכת דין, לכל דבר ועניין, בארץ ישראל.

כך הפכה רוזה גינצברג לעורכת הדין הראשונה בארץ ישראל.

לאחר שקיבלה את רשיונה לעסוק בעריכת דין פתחה משרד עצמאי, אליו הצטרפה במהרה רחל אוסורגין, גיסתה ובתו של אחד העם, ויחד הובילו את המשרד והתמחו במשפטי עליה לארץ ישראל והשגת סרטיפיקטים (אישור הגירה לישראל).

לימים יצאה רוזה גינצברג לשליחות מטעם המדינה עם בעלה, עברתה את שמה (כמנהג התקופה לנציגי המדינה בחו"ל) ל'גינוסר' ועם חזרתה מונתה כיו"ר ונשיאת ויצו.

 

תודה

כאשר קיבלתי את המכתב לראשונה שמה של אדלמן היה מטושטש ולא ברור ומשכך הערך עלה עם שאלה לגולשים להשלמת הפרטים.

לאחר העלאת המאמר לפייסבוק בדף האתר הפנתה ד"ר לימור זר-גוטמן לספרם של אייל כתבן, רות הלפרין-קדרי ותמר טראו-ז'יטניצקי "עורכות הדין הראשונות בארץ ישראל" ומשם נפתרה התעלומה.