בר כוכבא והאריה – כמה שקל ליצור "היסטוריה" מומצאת – אפילו בטעות

האם ה"עובדות" שאנחנו מקבלים כ"היסטוריה" הן תמיד כאלו או שמא חלק מה"היסטוריה" שלנו אינה אמת כלל וכלל? ואם היא מומצאת - מי המציא אותה? ולמה?

ליוליוס קיסר מיוחסת האמרה ש"ההיסטוריה נכתבה על ידי המנצחים" אשר מרמזת על הטייה של ההיסטוריה.

אז אומנם היסטוריה, וספרי היסטוריה, שונו במהלך התקופות על מנת לשאת חן בעיני השליט (או ליצר דיוק על מנת שלא להרגיז) או להוריד מכבודושל מי השליט לא חפץ ביקרו. פרטים "היסטוריים" אחרים שונו ואפילו הומצאו על מנת לשרת אידאולוגיה, מטרות פוליטיות ושלל שיקולים אחרים.

 

אבל לא רק "פרטים מהותיים" שונו והרבה פעמים ריק (ואקום) שאב לתוכו סברות, סיפורים או הסברים מומצאים אשר בהיעדר סתירה הופכים להיות "עובדה היסטורית" שמקובלת על הכל.

 

אחת ה"אסמכתאות" שאנשים נוטים להביא ל"עובדות" היסטוריות הן ש"ככה כולם יודעים" ו"קיבלתי מאבי שקיבל מאביו". אבל האם די בכך כדי להפוך טענה לעובדה היסטורית? התשובה לכך, כמובן, הינה לאו מוחלט.

 

דוגמה שמוכרת לכל ילד בישראל שיכולה להדגים איך יכולה להתפתח "עובדה" מתוך טעות תמימה ונאיבית אפשר לקחת את בר-כוכבא והאריה.

כנראה שכל מי שהיה ילד ב-90 השנים האחרונות לערך, יודע לשיר ש" איש היה בישראל, בר כוכבא שמו " ובבית השני והשלישי מתפתח סיפור האריה:

" ... בר כוכבא נפל בשבי
והושם בכלוב.
מה נורא כלוב זה,
בו שאג אריה!
אך ראה את בר כוכבא -
התנפל האריה.
...
אך דעו נא, בר כוכבא
מה גיבור ועז!

אץ קפץ על האריה
וקל כנשר טס... "

לוין קיפניס, שהיה איש ספר ויהדות, לא ניסה להמציא עובדות או היסטוריה אלא רק ליצור שיר ילדים חביב לל"ג בעומר על יסוד הגיבור היהודי ה"חדש" שהציונות אימצה (בר כוכבא). קיפניס ידע היטב כי מדובר בנרטיב מומצא ולמעשה אפילו לא המציא את הסיפור אלא אלא אימץ אותו משני מקורות:

הפואמה "ביתרה" של שאול טשרניחובסקי משנת 1903 שם מתואר סיפור האריה בהקשרו של בר כוכבא אשר בעצמו שאב את מקורותיו מספרו של קלמן שולמן "ספר הריסות ביתר" משנת 1858 שהוא עצמו תרגום לסיפור מוקדם יותר מאת הרב שמואל מאיר.

וזהו, שם זה נעצר. למעשה אין אגדות קדומות לאמצע המאה ה-19 שעוסקות בבר-כוכבא ואריה, לא כאריה שבר-כוכבא ניצח, לא אחד שבר-כוכבא שרכב עליו ואפילו לא מפגש אקראי בין השניים.

כל זה לא הפריע, בתוך כמה עשורים מיציאת שירו של קיפניס, לשיר הילדים התמים הזה להפוך ל"עובדה היסטורית" שכמעט ואי אפשר לערער עליה או להרהר אחריה.

ומאז, ומתוך מחסור אמיתי בשירים לל"ג בעומר, ובעזרת כל גננות ומורות הגן וכיתות א'-ג' בישראל משנת 1930 (מועד יציאת השיר) ועד היום "יודע" כל ילד, ומנחיל לילדיו, כי בר-כוכבא ניצח אריה ורכב עליו. רק נסו לאתגר מישהו ולספר לו שלבר כוכבא לא היה אריה.

 

כך נוצרת היסטוריה. לא מתוך עובדות אלא מתוך סיפור שמסופר שוב ושוב ואיש לא מאתגרו בשנותיו הראשונות.

ה"ידיעה" גוברת על חיפוש המקורות ומקור ה"עובדות" נשכח עם השנים כך שהמקור ה"פופולרי" יותר הופך לעובדה היסטורית.

אגב, סביר להניח שיותר אנשים יזכרו, כעובדה, שבר-כוכבא רכב על אריה מאשר אלו שיזכרו את שמו (שמעון) ובטוח שלא יזכרו מי היה סגנו של בר-כוכבא (ככל הנראה יכול ושמו היה ישוע בן גלגולא) - וכך גוברת ה"פייק-היסטורי" על ההיסטוריה האמיתית.

ואז, גם כאשר שמים את העובדות ההיסטוריות על השולחן, ה"ידיעה" כבר קובעה כ"עובדה" וה"עובדה" הופכת לפריט ידע טריוויאלי שידוע ליודעי ח"ן בלבד ומשתתפים בשעשועוני ידע.

השאר תגובה