גבייה לגאלית של מס למימון העלייה הבלתי-לגאלית – 1946

את סיפור ההעפלה לארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי בכלל ולאחר השואה בפרט כולנו מכירים.

המלחמה של היישוב באיסור שהטילו הבריטים על עליית יהודים, ובכללם ניצולי השואה, לארץ ישראל ומלחמת הנגד של היישוב העברי בהבאת היהודים לארץ כולנו מכירים כסיפור "אקסודוס" עובד בראשם.

שאלתם את עצמכם פעם איך מימנו את המבצעים האלו?

                  ספינות עולות כסף.

                  דלק עולה כסף

                  כך גם אוכל, ציוד, שכר לצוות ועוד.

אז איך מממנים מבצעים שכאלו?

התשובה המוכרת ברוב ספרי ההיסטוריה היא שהסוכנות היהודית או מוסדות היישוב מימנו את מבצעי ההעפלה.

אבל זה רק חלק מהסיפור.

במכתב מתשרי תש"ז (ספטמבר אוקטובר 1946) אנו למדים שמוסדות היישוב גבו מתושבי ארץ-ישראל היהודים מס (נוסף על מיסי הקהילה האחרים שהם הורשו לגבות באישור הבריטים) למימון העלייה הזו בדיוק.

במכתב רשמי, תחת עינם הפקוחה של הבריטים, הטילו מוסדות היישוב את "מס העלייה", שהיה "מס וולונטרי" אבל קוים על-ידי היישוב העברי בציות מלא.

     נאמנים להחלטה שנתקבלה בישיבת המליאה של הועד הלאומי, שהתכנסה בירושלים ביום י"ג באלול תש"ו, בהשתתפות ראשי העיריות, הקהלות והמועצות המקומיות, בדבר הקצבת סכום של מאה אלף לא"י כ"מס עליה", לשם העלאת יהודים לארצם, מבלי לשים לב להגבלות הנובעות מהספר הלבן, קבלה מליאת ועד הקהלה על עצמה לתת את חלקה של ירושלים בהקצבה זאת.

      החלטה זאת המהווה, יחד עם ההחלטה על הפסקת השתתפותם של החברים היהודים בועדות הממשלתיות, שלב ראשון בתכנית התגובה הישובית נגד פעולות הדכוי של השלטונות שכוונתן לכפות על הישוב את מדיניות הספר הלבן, דורשת את בצועה השלם והמהיר ומחובתו של כל איש בישוב לזהות את עצמו עם ההחלטה, ע"י השתתפותו ב"מס העליה".

      לשם השגת המכסה המוטלת על ירושלים, החליט ועד הקהלה להטיל על תושבתי ירושלים תשלום בשעור של 12 - 1 לא"י למשפחה ואנו מלאי בטחון שתושבי ירושלים ימלאו את חובתם וישלמו את חלקם ברצון וללא דיחוי.

      ברצוננו להוסיף שבדעתנו היה להעלות השנה את שעור מס הקהלה מ-%12 עד ל-%15 בכדי שנוכל למלא את התביעות הגדלות והולכות, אלא שעם הטלת המס המיוחד הזה, נמנענו מהעלות את המס, בתקוה כי יעלה בידינו לכסות את התביעות האלה.

      בשים לב למטרה הקדושה של המגבית הזאת, ברצוננו למנע את ההוצאות הכרוכות בסדור שאר המגביות. משום כך קבלנו על עצמנו לבצעה בכחותינו הקבועים, ללא כל תוספת מנגנון מיוחד. אך להשגת המטרה הזאת, דרושה גם עזרת המשלמים עצמם המתבקשים להמציא את הסכומים המוטלים עליהם, ישר לקפת הקהלה, או באמצעות אחד הבנקים לח' ועד הקהלה ירושלים.

      הסכום אשר הוטל על כב' הוא ....ארבע.... לא"י והננו מביעים את תקותנו ובטחוננו שכב' יואיל בטובו הרב לשלח אלינו בחוזר את הסכום הזה.

מעניין לדעת

בנוסף למיסי הקהילה הקבועים והיטלים מיוחדים כ"מס העליה" נגבו מיסים נוספים על ידי מוסדות היישוב, לדוגמא: "מס תענוגות". והנה, ב-1 בינואר 1946 נזף ראש מועצת רמת-גן (שעוד לא הפכה לעיר), קריניצי, בבתי הקולנוע שבעיר על שאינם גובים את "תרומת המיל" מרוכשי כרטיסי הקולנוע (לחצו כאן לקריאת המכתב).

השאר תגובה