שימור שמות המקומות בישראל לאורך הדורות

אחד הקשיים בזיהוי אתרים היסטוריים אינו רק היעלמותם תחת הררי חול והפיכתם לתילים אלא גם החלפת השלטון - ואיתו התרבות, השפה ושמות המקומות.

קונסטנטינופול הפכה לאיסטנבול, 'לוטטיה' הרומית הפכה ברבות הימים להיות 'פריז', 'סנקט פטרבורג' שינתה את שמה ל 'פטרוגרד' ב-1914, ל 'לנינגרד' ב-1925 וחזרה להיקרא 'סנקט פטרבורג' ב-1991 ואפילו "ניו-אמסטרדם" החליפה את שמה ל"ניו-יורק" עת עברה משליטה הולנדית לשליטה בריטית.

גם באזורנו – העיר 'כָּלַח' האשורית קיבלה את הכינוי "תל נמרוד" (על שם נמרוד המקראי) ב-1766 לערך ומאז דווקא הכינוי דבק בה, ' תדמור ' ידועה יותר כ 'פלמיירה' ועוד ועוד.

ואף מדינות שלמות: פרס ההיסטורית היא איראן,

כל פעם שהתחלפו השלטון, הדת, התרבות או התושבים בחבל ארץ השתנו איתו גם רבים משמות האתרים והותאמו לתושבים החדשים בחבל הארץ.

כך לדוגמא, לאחר כשלון המרד, וכחלק ממגמה לנתק את הקשר של היהודים לארץ ישראל על מנת למנוע מרידות נוספות, הוחלף שמה של ירושלים על-ידי הרומאים ל 'איליה קפיטולינה' (בשנת 130-136 לספירה).

לדוגמא: במפת פויטינגר, מפה רשמית של האימפריה (על יסוד מפת תלמי) ומתארת את רשת "שירות הבלדרים" (Cursus publicus) של האימפריה הרומית, ששורטטה בראשית המאה ה-4 לספירה או תחילת המאה ה-5, הכיתוב ליד העיר ירושלים מציין: Antea dicta Herusalem n(u)n(c) helya capitolina ("פעם נקראה ירושלים, היום אליה קפיטולינה").

יש לזכור כי כחלק מניסיון הרומאים לעקור את הסממנים הלאומיים של ארץ ישראל למניעת מרד נוסף לאחר מרד בר-כוכבא גם נעקר שם חבל הארץ "יהודה" והוחלף ב"סוריה פלשתינה" ( Syria Palæstinaלימים "פלסטין", פלסטיין או בתעתיק העברי בימי המנדט: פלשתינה).

גם מקומות אחרים בארץ ישראל זכו לשמות רומאיים בתקופת השלטון הרומי, לדוגמא" עיר הנמל החשובה עכו נודעה כ 'PTOLEMAIS'.

מאז הכיבוש הערבי של ארץ ישראל (החל משנת 630) ולאורך השנים הפכה השפה הערבית לשפה השלטת ברוב חלקי הארץ (לפחות של בני המקום וה"עם").

באופן מפתיע, ולאורך תקופות השלטון הערבי, הממלוכי, העות'מאני, המצרי והבריטי, שמרו רוב היישובים בארץ ישראל, לרבות חבלי ארץ, תילים ואיי-חורבות, על שמם המקורי, או שם שמשמר את שמם המקומי.

בזכות שימוש השמות בשפה הערבית זיהו חוקרים רבים לאורך התקופות את המקומות הנזכרים במקורות השונים (החל בר' אשתורי הפרחי, בספרו "כפתור ופרח" מהמאה ה-14 ועד ספרו שלEdward Robinson Researches in Palestine ב-1838).

למעשה בדרך של הצלבת המידע, השם הערבי, התיאור הגיאוגרפי ממקורות שונים, הצלבת המידע מול מפות או ספרי גיאוגרפיה (כדוגמת האונומסטיקון – ספרו של אוסביוס מהמאה ה-4 לספירה אשר סקר כ-1,000 מקומות שנזכרו בכתבי הקודש וזיהה חלק נכבד מהן באמצעות מפות רומאיות) והממצאים בשטח הצליחו בישראל לקבוע את זיהויים של אתרים שונים, ואף אזורים וחבלי ארץ, ביתר קלות מאשר במקומות אחרים בהם לא נשתמרה מסורת רציפה ואחידה של שמות המקומות.

ראויה לציון עבודת המחקר הנכבדת של פרופסור יואל אליצור שראתה אור בספרו "שמות מקומות קדומים בארץ ישראל, השתמרותם וגלגוליהם" שם מצליב פרופסור אליצור בין מקורות המידע השונים ומזהה כ-200 שמות שנשתמרו עד ימינו.

ספק רב עם יש חבל ארץ נוסף שבו צפיפות השתמרות שמות המקומות לאורך תקופה ארוכה כל-כך, ונוכח החלפות גורם שולט והרכב האוכלוסייה המקומית הרב כל-כך.

השאר תגובה